הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

ילדים מתקשים ומוטיבציה פנימית

מאת: מאשה ליפשיץ

מפגש יישובי של מתנדבי "ידיד לחינוך" חוף הכרמל

לבקשת המתנדבים, אנו מצרפים גם פירוט של תוכן הרצאתו של דני קורין, מנהל השירות הפסיכולוגי של חוף כרמל

המתנדבים התכנסו בשעות הבוקר במועדון הוותיקים של מיר"ב (מרכז קהילתי על שם יצחק רבין) ושמעו את הרצאתו של דני קורין, מנהל השירות הפסיכולוגי של המהא"ז חוף הכרמל. מעגל המתנדבים הגדול, שכלל כשני שליש מסך כל המתנדבים שלנו, האזין בקשב להרצאה, שעסקה בבעיות של ילדים מתקשים, מה מציק להם ומפריע, מה יכול לעזור ומה מקום המתנדב במצב ובמיקום הזה.


מאזינים להרצאתו של דני קורן (מימין)

בתום ההרצאה נשאלו שאלות מתחום הפעילות של המתנדבים בשטח. והמסקנה: המתנדבים אינם יכולים לפתור בעיות וזה גם אינו תפקידם. חשוב להגדיר ציפיות וגבולות של המתנדב מול הילד והצוות החינוכי.

את המפגש סיים דני גילדין, מנהל אגף החינוך של המהא"ז חוף הכרמל:
מערכת החינוך אינה מושלמת. המתנדבים מוסיפים נדבך נוסף של חיזוק למערכת.
הוא מציע לנהוג באופטימיות, לבחור לראות את הדברים הטובים ולהאיר אותם. אנחנו, המתנדבים, שם כדי להוסיף חיזוק, תמיכה והעצמה למערכת ובעיקר לילד.

החבורה מתכנסת

 

על מה דיבר דני קורן, מנהל השירות הפסיכולוגי לילד של המאה"ז חוף הכרמל

דני פותח את ההרצאה בתרגיל מחשבתי:

"לפניכם רשימה של קורסים. אתם צריכים לבחור באחד מהם, דווקא זה שאתם פחות רוצים, מתוך הקורסים הבאים: גיטרה, רכיבה על אופניים, שחמט ומכונאות רכב."

"מסתבר שאתם מתקשים להבין ולקלוט את הנלמד בקורס. אתם בפיגור. זקוקים לעזרה. מרגישים לא נוח. למרות העזרה שאתם מקבלים, אינכם מצליחים לסגור את הפער, שהולך וגדל. המדריך מנסה לעזור, הדבר מעכב את התקדמות הכתה וחברי הקבוצה כועסים עליכם. היו לכם ציפיות גדולות מהקורס וכגודל הציפיות גודל האכזבה."

זו, כמובן, הדמיה למצבו של ילד הסובל מליקוי למידה או בעיות קשב וריכוז. הילד חש שלא בנוח בכיתה, מתוסכל מאד, מפריע. התחושה הרעה שלו עוברת למעגלים נוספים: הדימוי העצמי שלו, בית הספר, גורמי סביבה נוספים. החיים נראים לו "דפוקים". אצל הילד כישלון הוא סוף העולם. מי שיוצא כבוי וכווי מביה"ס, נמצא בעמדת קושי בהמשך דרכו.

למשל, בעיות כתיבה גורמות לילד לחשוב שהוא כישלון. אולי הוא בכלל מפגר. אבל האיות הוא לא פונקציה של הבנה. זהו סוג של ליקוי.

דני תיאר אשה צעירה, בעלת יתרונות רבים (קשר עם משפחה אוהבת, מצב כלכלי איתן, רמה שכלית גבוהה), שחשבה שהיא כישלון, ולעומתה אשה אחרת, שלמרות הקשיים והחסרים דווקא חוותה הצלחות.

לצערנו, רק מעטים מהילדים אוהבים להגיע לבית הספר. איך יודעים? נסו להגיד לכיתה שמחר יהיה יום חופשי מלימודים. איזו שמחה בכיתה. אולי בודדים יביעו צער על כך.

מערכת החינוך מייצגת מצב נתון. מספר הילדים בכיתות גבוה וכל שינוי בכוון של הפחתת מספר התלמידים כרוך בהוצאות אדירות למערכת.

כדי שילד יצליח, הוא זקוק למוטיבציה פנימית וביכולת שלו להאמין בכוחותיו. רק מוטיבציה חזקה תתגבר על כישלונות ותביא ליכולת לראות גם את ההצלחות. הדבר דומה לשאלה הקלאסית במתמטיקה על בריכה המתמלאת במים מצד אחד בהספק מסוים, ומצד שני מתרוקנת בו זמנית על ידי ברז בהספק נמוך יותר. תוך כמה זמן הבריכה תתמלא? צריך להיות איזון כלשהו בין הברז הממלא והברז המרוקן.

צריך לעזור לילד למקד את הקושי. להראות לו גם את החוזקות שלו. לא בהכרח יזמים או בעלי מקצוע בעולם הבוגר היו תלמידים טובים. רבים מהם סבלו מבעיות קשב וריכוז, ודווקא הם התגלו כ"תותחים" בתעשיית ההייטק. הם הצליחו למצוא את הנישה שלהם. כמובן שזה מצריך ביטחון עצמי חזק.

המוטיבציה מורכבת ממספר מרכיבים: הצלחה, הבנת הסביבה המקיפה את הילד ואוטונומיה

הצלחה:
הצבת אתגר קל מדי או קשה מדי אינה תורמת. צבירת הרבה הצלחות קטנות עושות אותך "שווה". דימוי נמוך נובע מרצף של כישלונות.
כשילד עוסק בתחום שהוא אוהב, שם אין לו בעיות קשב וריכוז. לכן כשעובדים מול ילד עם קשיים, צריך קודם כל לטפח את המקומות החזקים.

במבחנים הפסיכומטריים דווקא הנשים מקבלות ציונים נמוכים יותר מהגברים. המבחן הפסיכומטרי לא מצליח לנבא הצלחה באוניברסיטה. הציון במבחן הפסיכומטרי אינו משקף יכולת שכלית. הנשים מגלות אחר כך יכולות הרבה יותר גבוהות מהגברים. זאת משום שהמבחן הפסיכומטרי מקיף רק חלק מתחומי היכולת ופוסח על תחומי יכולת מסוימים.

הבנה:
הסביבה המקיפה את הילד תורמת משמעותית. כל ילד, גם האוטיסט, מודע לסביבה. הסביבה היא לא רק האקלים הכיתתי והבית ספרי. היא מתחילה בבית. הורים מתוסכלים (הלחץ על ההורים הצעירים הוא גדול מאד: עבודה, בוס, המחויבות כלפי הילדים בבית, עבודה מהבית, זוגיות, אחים - אנשים לפעמים מתלוננים שהחלק הקשה ביותר בנעוריהם היה יחסו של אח או אחים אליהם). מציאת שיווי המשקל בין כל המחוייבויות אינו פשוט, ומהצד האחר צריך לזכור את השמת הגבולות לילד.

אוטונומיה:
אנחנו לא ממש אוטונומיים בהתנהלות שלנו. יש גורמים שונים שנכפים עלינו. יש צורך לתמרן בין כל הלחצים ולמצוא איזו דרך אמצע.

חוק עשרת אלפים השעות: 
יש הבחנה בין גאון לבין מחונן. גאון – תחום הפעילות שלו צר מאד. מחונן הוא אדם עם יכולות שכליות, רגשיות וחברתיות.

לא מספיקה היכולת של הילד. השקעה ותירגול הם הכרח בדרך להגשמה. ככל שתתאמן יותר, תשיג יותר. הרבה גאונים לא מיצו את יכולתם עקב מוטיבציה לא מספיקה. מי שמשקיע הוא זה שמגיע.

על הילד משפיעים ההורים בתחומים מסוימים וגורמים חיצוניים בתחומים אחרים. במקום שההורים נכשלים יכול דווקא גורם חיצוני להצליח. אם הילד משתתף בחוג שהוא בתחום העניין שלו, המדריך יכול להיות הגורם המשפיע על הילד, כדי לשנות דפוסי התנהגות ועבודה, אם הוא דמות חינוכית. המדריך יכול למשל לשכנע את חניכיו שצריך להקפיד על נטילת ציפורניים, כדי לא לפצוע או להיפצע במהלך הפעילות. אם הילד יקשר מקצוע לימוד מסויים ולא אהוב, כחיוני לתחום העניין שלו, זה ישפר את המוטיבציה שלו להשתדל להתקדם במקצוע זה.

בתשובה לשאלות של מתנדבים:

  • אם ילד חושף בפני המתנדב פגיעה כלשהי בו, על המתנדב חל החוק להעביר את המידע לגורמים האחראים. יש לעשות זאת בזהירות ולאדם המתאים, גם אם הילד מהסס או מתנגד.
     
  • ילד הורחק מפעילות ספורט אהובה עליו בגלל בעיות התנהגות בכיתה. הוא לא הורשה לצאת לפעילות עם המורה לספורט מספר פעמים, דבר שנראה לצופה מהצד מאד קשה ושובר לב. במקרה כזה התגובה צריכה להיות מאד זהירה. הילד צריך מישהו שמאמין בו וכאן מקומו של המתנדב, לחזק אותו ולנסות לשקף לו את האירוע. המתנדב הוא גורם חיצוני ואינו חלק מהמערכת. תפקיד המתנדב להאיר נקודות חוזק בילד, להיות שם בשבילו, לא לשפוט את הילד או את הסביבה. המתנדב אינו יכול ואין זה מתפקידו לפתור בעיות.

על המתנדב והצוות החינוכי לבהיר גבולות וציפיות.