הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

ילדים מיוחדים

מאת: חנה הופר

ארבע שנים אני מתנדבת בביה"ס "אריאל שרון" בחולון, בכיתה של ילדי תקשורת.

ליוויתי את הילדים מכיתה ב' ועד כיתה ו'. עם סיום שנת הלימודים הם יעברו לחטיבת –ביניים. כל ילד ישולב בהתאם למצבו ולכישוריו בבתי ספר שבהם כיתות המיועדות לכך.

הידיעה שאפרד מהילדים שנקשרתי אליהם ולמדתי לאהוב, גרמה לי להרהורים שברצוני לשתף אתכם בהם.

הגעתי להתנדבות לאחר פטירתו של בעלי. הרגשתי צורך מיידי להתנדב, וכשנשאלתי ע"י שרה אוגד, שהייתה אז מנהלת העמותה בחולון, אם אהיה מוכנה להתנדב בכתה של הילדים המיוחדים האלה, הסכמתי מיד. הרגשתי כבר אז, כנראה, שזו משימה מיוחדת.

הייתה לי הזכות להשתתף ולהיות חלק מהצוות הנפלא שליווה את הילדים: מורות, סייעות, פסיכולוג ועוד רבים, טובים ומקצועיים בתחום. הילדים למדו מהו סדר בכיתה, איך צריך להתבטא, לשתף רגשות, ליצור חברות, להתייחס בכבוד ועוד ועוד.

לכל ילד יש את המיוחדות שלו. האחד גאון בכל תחום הקשור למחשבים, אך תוך שניה הוא נהיה אלים ללא יכולת שליטה. עם השנים למד לרסן את האלימות. כמובן, הודות לעבודה קשה של הצוות המלווה. ילד אחר סבל מחוסר בטחון עצמי שהיה כרוך במחשבות אובדניות. הוא קבל חיזוקים רבים ונוכח לדעת שהוא מסוגל והפך לתלמיד חרוץ ומעמיק. ועוד ילד שהתקשה בכתיבה וכעת הוא מסוגל אפילו להתכונן להכתבה. לא אספר פה על כולם, קצרה היריעה...

הליווי והטפול בילדים כאלה מלווים בעבודה קשה ובתסכולים, ולא תמיד נרשמים הישגים, אך מגיע להם שייעשו עבורם כל מאמץ אפשרי.

אני מתפללת עבורם שישולבו בחטיבות הביניים בכיתות מתאימות עם מורים שיובילו אותם קדימה.

אני מלאת הערכה למורות שהלכו ולמדו חינוך מיוחד ומיישמות הלכה למעשה את המסירות והאהבה למשימה שלקחו על עצמן. כל העוסקים בנושא הם, בלי שום ספק, בני-אדם עם נשמה יתרה.

זכיתי! תרומתי המזערית לילדים ממלאה את ליבי ונפשי. נראה לי שקבלתי הרבה יותר ממה שיכולתי לתת.