הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

יום ראשון בבית הספר ומה שאחריו

מכתב שקיבלנו מנעמי שתדלר – מתנדבת חדשה בהרצליה

מיד כשנכנסתי לפרוזדור בבית הספר, הרגשתי שעשרות שנים משנות חיי נשרו, ואני משתלבת וממהרת להידחק קדימה עם התלמידים.

התישבתי בין ארבע ילדות הנמצאות על סף הנעורים והרגשתי כמוהן, ילדה מתבגרת, ממש כפי שהרגשתי בגילן כשהסתודדנו באחת הפינות בחצר בית הספר או מתחת לעץ.

הילדות דיברו וסיפרו ואני משתתפת בשיחותיהן כאחת מהן.

נזכרתי במפגש שהיה בין פנסיונרים מתנדבים לעזרה בבתי הספר. אחד מהם סיפר בהתלהבות של נער בן שש עשרה על חוויותיו בפגישות עם תלמידים.

הוא סיפר בהתלהבות עד כמה שהוא נהנה מפגישותיו עם הילדים. פגישות אלה בבית הספר נותנות לו טעם חדש לחיי הזיקנה. והנה, אני כמוהו, מתלהבת ממשימתי החדשה. ליבי נפתח לאהבת אמת שהיא הדדית, הרגשה חדשה שנותנת טעם מוש בימי חיי האחרונים.

ההרגשה שאני זורמת עם הדור החדש עוזרת בלימודים, והעיקר, מעניקה אהבה וייעוץ מניסיון חיי.

ילדי ונכדי אינם זקוקים לי יותר, ולפעמים אני נתקפת בפחד שמא אני למעמסה.

פתאום, בלי טירחה, קבלתי אהבת ילדים בני עשרה, הצמאים לאהבה ושמחים ללמוד מניסיון חיי.

"הפרה רוצה להיניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק" – אני לא בטוחה שהמשפט הזה נכון, כי אני תורמת אהבה וידע לבני העשרה, שהם צמאים לידע ולאהבה, ויודעים להחזיר אהבה הדרושה לכל אדם באשר הוא. אשרי.

אין בפי מספיק מילים להודות לגב' רעיה, עד כמה היטיבה עימי בזה שהעניקה לי טעם מחודש, ומטרה חדשה בחיים.

אני מקווה שחברי הפנסיונרים ילכו בעקבותי. הם ייטיבו, כמוני, בראש ובראשונה לעצמם וכמובן לילדים שהם עתיד האומה שנלחמנו לקיומה.