הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

יום המעשים הטובים ב"ידיד לחינוך" חולון

מאת: הניה קמיר

אנחנו, ידידי החינוך בחולון, שעושים מעשים טובים כל השנה, החלטנו ביום השיא לשמח ילדים במועדונית של בית הספר "עוז" - ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

לקראת היום הזה, התקבצנו עשרים מתנדבים מלאי מרץ ורצון טוב להכין הפעלות בסימן פורים: בצבעים, בשירים ובריקודים.

נחמה הכינה ל"שעת סיפור" את "כובע הקסמים" של לאה גולדברג, חבשה כובע אדום עם נוצה והביאה שלל כובעים צבעוניים לילדים.

תמר הביאה דפי ציור עם ליצנים לצביעה וגזירה.

צילה הכינה ערכות של חרוזים למחרוזות וצמידים, קנתה חרוזים בגודל המתאים, מיינה לצבעים השונים וסידרה בכמויות קטנות שמתאימות להכנת צמיד/מחרוזת,

גולת הכותרת הייתה יפה: בתחפושת של רקדנית בטן והרבה צעיפים נוצצים לילדים, הרקידה את הילדים, המתנדבים והמדריכים בריקודי בטן לצלילי מוזיקה מזרחית.

לכל אלה הצטרפו שאר המתנדבים לתת יד ולסייע.

פגשנו במועדונית כשלושים ילדים - קבוצה הטרוגנית. לכל ילד וילדה צרכים מיוחדים, כלומר, קשיים יחודיים איתם הם צריכים להתמודד יומיום ושעה שעה.

אנחנו, שהגענו מלאי אנרגיה, רצינו להיניק יותר ממה שהילדים יכלו לינוק...

בכל הפעלה היו כמה ילדים שהצליחו, למרות הקושי, לבצע את המשימה. אחד הילדים הצליח להשחיל חרוזים וליצור מספר מחרוזות וצמידים והיה גאה מאוד על כך. מספר ילדים צבעו את הליצנים בחריצות וחייכו כשראו את התוצר הסופי. במיוחד נהנו הילדים לקפץ ולרקוד עם המדריכים בקצב מזרחי, כשיפה מעודדת ומדרבנת אותם. המשימה שלנו, המתנדבים, לא הייתה פשוטה. העבודה עם הילדים הייתה יחידנית עם המון סבלנות ואהבה.

בסיום הפעילות התכנסנו עם מנהלת המועדונית וצוותה, ועם מנכ"ל ציימס - העמותה שמפעילה את המועדונית, לכיבוד קל ולשיחה בחדר המורים. המנהלת, קורין, אישה נמרצת, מנוסה מאוד ובעלת חוש הומור סיפרה לנו על בית הספר, המועדונית והעבודה עם הילדים. לרובנו זאת הייתה חשיפה ראשונה לבית ספר מסוג זה ולאוכלוסיה שבו. התרשמנו שהצוות בהנהגת קורין עושים עבודה נאמנה וחשובה, עבודת קודש. הם זקוקים להרבה עזרה, ומתנדבים יתקבלו בברכה כל השנה.

ולחוויה אישית:

להפתעתי פגשתי בבית הספר את גילה, תלמידה שלי לשעבר שעובדת במקום. שתינו התרגשנו מאוד. אני רוצה להביא כאן דברים שכתבה לי בעקבות המפגש:

"כל הכבוד" מגיע לילדים המקסימים שכל רגע נלחמים על דברים פשוטים. הם כל כך אמיצים. עבורי זו זכות גדולה. במקום הזה אתה מבין שאין מובן מאליו. האתגרים הם ענקיים. הלוואי שאני ואחרים נצליח לתת להם קצת מזור לחייהם.

הלכנו איש איש לביתו בהרגשה כבדה, שצריך לעשות יותר למען הילדים האלה, אבל גם בהרגשת סיפוק כשבאוזנינו עדיין מהדהד משפט הפרידה של אחת המדריכות: "שימחתם את הילדים".