הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

טיול מעניין מאד ומיוחד לעתיקות ותרבויות בגליל

מאת: צביה טולדנו

חודש אפריל ומתחילים ל"הריח" את סופה של שנת הפעילות בבתי הספר.

כחמישים מתנדבים מחמישה עשר בתי ספר בעיר בת-ים, מקנחים את סיומה של שנת ההתנדבות בטיול לגליל.

בניהולה של הרכזת המדהימה יונה סלע, ובהדרכתו של מיודענו מזה עשר שנים המדריך חיים, יצאנו בבוקר אביבי ומעט אביך לטיול בגליל.

בדרכנו לגליל האובך התפזר. הגענו לנקודה הראשונה בטיול – בית שערים.

בית שערים - אתר שנחשב לנקרופוליס דהיינו, בית קברות, הינו אתר מסוף המאה השניה ותחילתה של המאה השלישית לספירת הנוצרים והוא קדוש ביותר ליהודים בגלל מקום קבורתם של יהודה הנשיא ואשתו. קבלנו הסברים על הסנהדרין, על המשנה ולמדנו להכיר מושגים כמו מוזוליאום, סרקופג וגלוסקמה. אכן היה מאוד מעניין.

בעוזבנו את בית שערים לכוון קבוץ עברון, עברנו על פני האנדרטה של האיש והסוס אלכסנדר זייד מארגון "השומר" שנרצח ע"י בדואי בשנת 1938.

בקבוץ עברון קבלה את פנינו אישה אתיופית, יוניי שמה, במאור פנים והכניסה אותנו אל ביתה. במעלה של מספר מדרגות על גבעה קטנה הקימה בית אתיופי אוטנטי, מאובזר כמו שזכרונה ידע כשעלתה בגיל שבע עם אמה ואחיה. אביה ושתי אחיותיה מתו ולא זכו לעלות לארץ.

המפגש החל בהפעלה של כל הקבוצה למקצב של שיר אתיופי. כאשר למדנו את כל התנועות, הנעת הידיים, השכמות והרגליים תוך מחיאות כפיים, אמרה: "לדעתי אין כמו המוסיקה לחבר בין בני אדם באשר הם ולגשר בכך על פערים". השתלבותה בארץ מדהימה."זאת נקמתי הקטנה לאלו שקראו לאמא שלי הלביאה והחזקה, אנאלפביתית". כיום היא נשואה לחבר קבוץ. יש לה ארבעה ילדים ותואר אקדמי בפסיכודרמה. "המפגשים שאני יוזמת אצלי בבית הם תרומתי הצנועה לשילוב האחר בחברה". אכן יוניי אשת חיל !!!

את ארוחת הצהרים הטעימה אכלנו בקבוץ בית העמק.

פנינו צפונה לכוון שלומי – עיירת עולים משנות החמישים. הגענו לשורת שיכונים, שנבנו עבור העולים שהגיעו ממרוקו ובמרבד הקסמים מתימן. לא כל כך הבנו מה יש לראות בשכון כל כך ישן ועלוב, עד שנפתחה הדלת ומתוכה פרצו כל צבעי הקשת. זו הייתה מכת נוקאוט לעיניים: פסים פסים, רבועים, פרחים וכוכבים מרוחים בשלל צבעים על קירות הבית, התקרה, הדלתות ואפילו בשירותים - פרי מכחולה של אישה בת 80, עפיה זכריה, שעלתה ארצה מתימן במבצע מרבד הקסמים. בתימן שימשה כאומנית ציירת בחצרות העשירים ובארמון המלך, אך כאן בארץ מפאת קשיי הקליטה ובעיות פרנסה התפנתה לתחביב הישן שלה רק בגיל 80. לא אחת נפלה כשניסתה לאייר את התקרות.

כאשר נפטרה בגיל 90 הוחלט להנציח אותה ואת יצירותיה ע"י שימור הבית כמוזיאון, נצר לתרבות עלומה ונשכחת.

היה זה טיול מופלא. נחשפנו לאתרים חדשים, לתרבויות הולכות ונעלמות ולאוכלוסיה שעושה את צעדיה להתערות בארץ הזאת.