הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

חוויה אחרת – הטיול השנתי של מתנדבי עכו וחוף הכרמל – "מה יפית עמק נָוִי"

מאת: מאשה ליפשיץ

שתי קבוצות של מתנדבים, מתנדבי "ידיד לחינוך" עכו ומתנדבי "ידיד לחינוך" חוף הכרמל חברו יחד לטיול שנתי לעמקים.

הבוקר הבהיר היה קריר. אחדים מאתנו נעזרו אפילו בשרוולים ארוכים. חששנו מאד מהצפוי לנו בהמשך היום כשנמשיך מזרחה, אך מזג האוויר האיר לנו פנים.

המתנדבים לא ידעו מהם האתרים בהם יבקרו בדרך. הם היו צריכים לפתור כתבי חידה כדי לדעת.

המדריכה שלנו, שבית, מִחֶבְרַת "בשביל החוויה", היא מדריכת טיולים, המתמחה בהוספת תכנים לאירועים.

שבית קבלה את פני המתנדבים באוטובוס, לאחר איחוד שתי הקבוצות, הציגה את עצמה וסיפרה על משמעות שמה. שהוא סיפור בפני עצמו. נכון, כותבים את שמה ב- ת ולא ב- ט. בן דוד של אביה היה נווט במטוס שנפגע בשמי סוריה. הטיס הצליח להחזיר את המטוס הפגוע לבסיס חיל אוויר קרוב, אך הנווט נפלט. הטייס לא ראה את המצנח נפתח. הוא דווח על כך והנווט הוכרז כנעדר. למעשה כולם חשבו כי נהרג בפעולה.
מחצית השנה לאחר מכן, סמוך להולדתה, הביא קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקאי דאז, את רשימת השבויים בסוריה וגם, לרווחת המשפחה, בן הדוד היה ברשימה. על כן נקראה בשם שבית.

את הנסיעה עד לתחנה הראשונה ניצלה שבית כדי לתת למתנדבים להתנסות בחידות הגיון. היא הציגה שמות יישובים בשני האזורים, בצורת חידות הגיון. לדוגמה "ישבן בלי סוף" = עכו.
הפתרון: ישבן = עכוז ואם נסיר את סופו נקבל עכו.

או למשל "תנו כלי דם זעיר" = הבונים. הפתרון: תנו = הבו. כלי דם זעיר=נים. כשמחברים יחד את שתי המילים מקבלים: הבונים.

היא כיסתה בחידות את כל היישובים מהם באו המתנדבים וקינחה בתחנה הראשונה שלנו: תל יזרעאל.

בתל יזרעאל עצרנו לארוחת בוקר. שבית פינקה אותנו בקפה ובחליטת תה צמחים. לאחר הארוחה קבלנו הסבר על האתר, שעל פי השרידים הארכיאולוגיים נמצא בו ארמון עמרי מלך ישראל ואחריו אחאב בנו. צפינו בנוף המרהיב, כשעמק יזרעאל משתרע למטה. ראינו בדמיוננו את כרמו של נבות היזרעאלי, נטוע שם לתפארת, ואת תשוקתו של אחאב לקבל כרם זה. אחד המתנדבים ציטט מהמקרא: "... הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ... בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה". ממול גבלו בעמק הרי יששכר וגבעת המורה.

לאחר ההסבר המעולה והצבעוני, ישבנו סביב שולחנות מוצלים. כל קבוצה קבלה תפזורת אותיות והייתה צריכה לאתר את שמות המתנדבים בקבוצתה. מהאותיות הבודדות שנותרו בשתי התפזורות הורכב היעד הבא: הר שאול.

גם שם עמדנו נפעמים מול הנוף המדהים. למטה האירו את עינינו יצירת אמנות שצוירה בשדה חיטה באמצעות מקצרה כלשהי ושדות הפלחה המשבצים את העמק בגוונים וצורות.

שוב, בעזרת התיאור הצבעוני של שבית, ראינו בדמיוננו את שאול, הצופה בתבוסתו ונופל על חרבו, כדי לא ליפול בידי הפלישתים. ציטטנו מזיכרוננו את קינתו של דוד: הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים... הרי בגלבוע אל-טל ואל-מטר עליכם... שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, מנשרים קלו מאריות גברו. בנות ישראל אל שאול בכינה... יהונתן על-במותיך חלל. צר-לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאוד... איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה”.

כאן קבלנו תשבץ שפתרונו הורכב מאתרים ביישובים מהם באנו, כמו אולמות האבירים, גבעת נפוליאון ומגדל הזבובים בעכו, מחנה המעפילים בעתלית, המזגגה בנחשולים, נמלים עתיקים בשני היישובים ועוד, כשהמתנדבים משני היישובים שיתפו בידע אישי. הפתרון הצביע על היעד הבא שלנו: חווית הכפר הכורדי במושב ירדנה, עמק המעיינות.

כמה ימים קודם לטיול, במפגש היישובי של חוף הכרמל, שוחחנו על פלורליזם והיחס לאחר, והביקור בירדנה הציג לנו פן נוסף של הכרת הקהילות היהודיות בעולם וההתמודדות שלהן עם הקשיים כמיעוט בקרב גויים, רישעות ואכזריות.

המשכנו בדרך הגלבוע עד לירידה לחפציבה, בית אלפא וניר דוד, בואכה ירדנה. הגלבוע שקבל את פנינו היה די שומם ולא בגלל קללתו של דוד (אל טל ואל מטר, הגלבוע נהנה ממוצע של 400-500 מ"מ משקעים) אלא מסיבות אחרות. הצמחייה היא צמחית בתה, מנוקדת בסלעי גרניט וגיר. בעונה זו של השנה כבר הסתיימה הפריחה הססגונית שמאפיינת אותו והוא די משמים, למעט מספר קבוצות של עצי מחט שהצליחו להכות שורש למרות התנאים הלא ידידותיים.

הגענו למושב ירדנה – היעד הראשי שלנו. כבר בכניסתנו קידמה את פנינו מוסיקה כורדית קצבית שהרקידה את רגלינו והכניסה אותנו למצב רוח מרומם. הגענו לחווית הכפר הכורדי.

את פנינו קידמו המארחים בתה צמחים ובקאדה (לחם כורדי שבדרך כלל ממולא בגבינה, אך מטעמי כשרות היה רק בצק, מעין פיתה, מעט מתקתקה, שנאפתה על סאג' (מין טאבון בצורת כיפה) והיה מאד טעים.

נעמי, שהגיעה לכפר כילדה צעירה, סיפרה על החיים בכפרים הכורדיים, באזורים ההררים שבתחום עירק. הבנות לא למדו, אך לא היתה הדרה של נשים והיחסים בין גברים ונשים היו די שוויוניים, בכל זאת, תנאי החיים היו קשים יותר לנשים, שטרחו משחר עד ערב בעבודות הבית, בישול, אפייה, טחינת דגן, והבאת מים, בעוד שהגברים, שהיו חקלאים, זכו לאתנחתא החורפית שלהם, כשהכל היה מכוסה בשלג. הנהר היה לא רק מקור מים לשתייה ובישול אלא שימש גם לרחצה וכביסה. הבנות חותנו בגיל צעיר, כדי להרחיק מעליהן סכנות מצד הגברים המקומיים. יהודי כורדיסטן גדלו להיות גברים ונשים מחושלים, שלא נרתעים מעבודה קשה או פגעי אקלים. נעמי סיפרה על החיים בשכנות לגויים, והקושי לרצותם בגחמותיהם, כדי לזכות באפשרות לשרוד ולחיות כקהילה.

הקהילות היהודיות בכורדיסטן עלו ארצה במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה". השלטונות העיראקיים מנעו מהיהודים לקחת עימם רכוש כלשהו והמעט, ספרי קודש ומגילת אסתר בודדים, הוברחו לארץ על גופם של העולים, שהגיעו ברגל מהאזור הכורדי לשדה התעופה בבגדד.

קבלנו שיעור בריקוד הכורדי, שאמנם מבוסס על מוסיקה כורדית, אך מסמל את ה"ביחד"- זאת משמעות הריקוד כשידי הרקדנים שזורות זו בזו. השירים עוסקים או במלחמה או באהבה והם בעלי תכנים אירוטיים. שני מתנדבים הולבשו בתלבושת כורדית והיו ממש משכנעים.

היישוב ירדנה הוקם לאחר קום המדינה ב- 1951, על ידי עולים כורדים שרצו לעסוק בחקלאות והתמודדו עם האקלים הקשה של עמק המעיינות (עמק בית שאן). כיום, כדרך רוב היישובים החקלאיים, החקלאות הולכת ונסוגה ופחות ופחות אנשים מתפרנסים ממנה. כמה עצוב שהמדיניות הכלכלית של ראשי המדינה הביאה לכך שכמעט אין יכולת להתפרנס מעיסוק זה וכנראה העתיד צופן לנו תלות כמעט מוחלטת ביבוא מזון. מישהו שכח שתפקיד החקלאות הוא לא רק בהספקת מזון אלא גם בשמירה על אדמות המדינה וקביעת גבולותיה.

 

בקרנו בחדר המורשת הכורדית, ראינו בדים ארוגים בנול, בדים רקומים, שטיחים כמיטב המסורת הפרסית, בגדים כורדיים, הכל מלאכת מחשבת של עבודת יד. הוצגה בפנינו מגילת אסתר, שנכתבה על עור, על ידי סופרי סת"ם, יפהפיה. האמנות במיטבה.

 

 

 

 

 

ארוחת הצהריים הביתית, בושלה על ידי אשתו של המארח, וגרמה למתנדבים לעונג רב.

אם אין קמח אין תורה

לאחר הארוחה, כשכולנו נינוחים ושבעים, למדנו את צעדי הריקוד הכורדי ונפתח מעגל רוקדים.

אין כמו מוסיקה קצבית

לפני סיום ערכנו תצפית על הגבול המזרחי וקבלנו הסבר על מצבו הפגיע של היישוב. ירדנה יושבת על גדר המערכת וממש וצופה על הכפרים הירדניים שמנגד ועל נהר הירדן שמפריד בין ישראל לירדן. בתקופת מלחמת ההתשה סבלה מתקיפות ארטילריה קשות וחדירות של כוחות עוינים מכיוון ירדן, כדי לבצע פיגועים ברכוש ובנפש. על המתח הרב ששרר במקום מעידה עמדת צה"ל, שאיכלסה בעבר הרבה חיילי מילואים ושכיום אינה מאוישת, דבר המצביע על השקט הנוכחי ביחסי ישראל - ירדן. לאחדים מהמטיילים הפריע החום של אחר הצהריים, אך המארח חייך ואמר שמזג האוויר היום פשוט נפלא.

כאן הסתיים טיולנו.

הפעילויות בטיול גרמו להנאה רבה למשתתפים, לגיבוש בתוך הקבוצה ובין הקבוצות ולהעשרה בנושאי מולדת והיסטוריה לאומית.