הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

עבדתי עם התלמידים על הרגש, נחשפתי לנושא חדש – חג הסִיגְד

מאת: יפה חכמון

במסגרת התנדבותי בבית החינוך רמב"ם בבאר שבע, אני עובדת עם תלמידים בסדנאות דרמה, פרוזה ושירה. בהם לא מעט מחזות שנושאם מוכר. בדרך הזו אפשר להעלות רגשות שונים של תלמידים ולהביאם לידי ביטוי. אני משתדלת להביא איתי את הניסיון שלי, ולגייס את כל אלה גם לטובת הטקסים הנערכים במקום.

והנה נחשפתי לנושא חדש, עליו למדתי לראשונה לקראת העבודה עם התלמידים: "חג הסיגד", הנחגג ע"י יהודי העדה האתיופית. ליוויתי אותם בטקס ובחזרות, עזרתי בהדרכה ובמתן עצות. היה מאד חשוב להביא את הילדים להבין ולהזדהות רגשית עם מה שהאנשים עברו במסע, ולהעביר את תחושותיהם. תחילה הילדים קצת התביישו, אבל לאט לאט הם נפתחו רגשית.

התרגשות רבה אפפה את המורות, התלמידים וכל מי שעסק בנושא במהלך החזרות למחזה. ילדי העדה חשו גאווה גדולה.
לקראת ההמחזה רואיינו הורים, סבים וסבתות, לוקט חומר באינטרנט, ומכל החומרים נכתב המחזה והטקס רקם עור וגידים. ביום הטקס הגעתי מוקדם לבית החינוך, ראיתי אימהות מגיעות בלבוש המסורתי עם מטעמים אותם נשאו על ראשן. הכל היה כה ססגוני ומרהיב.
הטקס הוצג ע"י בנות כתה ה' ונפתח בשירו של שלמה קרליבך "שפכי כמים". שלוש בנות סיפרו מתוך המקורות על עשרת השבטים שגלו אל מעבר להרי החושך ומעבר לנהר הסמבטיון - נהר זעפני, הקוצף וגועש ויורק אבנים וחול, אך נרגע בשבת, כשענן מכסה אותו עד צאתה(מתוך דברי חז"ל). בהמשך סופר על חג הסיגד, הנחגג בכ"ט בחשוון, על מאפייניו ומנהגיו. על הכמיהה לירושלים ועל הברית בין ה' לעם ישראל.

המחזה שהעלינו, מספר על מסע היהודים מאתיופיה לישראל, התנאים הקשים והרצון העז להגיע לארץ האבות. תמיד שמרו על זיקה לעם, לדת ולארץ.
התלמידות הופיעו בריקוד, בו התגלו הכישרונות הכוריאוגרפיים, של חלק מהן. הן יצרו את הריקודים שהיו מלאי חן. היה גם ריקוד מסורתי עם הלבוש המסורתי. הריקוד הוצג באופן מדהים עד כדי התמוגגות.  
אחד האבות הגיע לספר על החג ומנהגיו. הוא תיאר איך יצאה מבית התפילה תהלוכה עם ספרי האורית (התורה) לכיוון הר גבוה. ליווי הספרים היה תוך כדי תפילה, שירה וקריאות שמחה. הקייסים עמדו בראש התהלוכה. היו שנשאו על גבם או ראשם אבן, כסמל לכניעות בפני ה'. ביום זה נהגו היהודים לצום, ולבקש סליחה. צום זה מבוסס על הנאמר בספר נחמיה ט, א "וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם". למעלה על ההר נערך טקס בו הוקראו שני טקסטים מרכזיים, פרקים יט-כ מספר שמות, כדי להזכיר את הברית בין ה' לעם ישראל במתן התורה. בפרק ט' מספר נחמיה תואר לפי האמונה, חג הסיגד הראשון.
המסורת המתייחסת לעלייה על הר גבוה, שורשיה במעמד הר סיני, והיא מיועדת להזכיר מעמד זה, בו קיבל משה את התורה. חלקו הראשון של החג הוקדש לתפילות, לצום ולבקשת סליחה, ואילו החלק השני לסעודה ולברכת הקייסים.
כשסיפר האב איך התקהלו היהודים על ההר ועל המסע הארוך לשם שנמשך כמה ימים, התכסו  עיניו לחלוחית, קולו נשנק. מדי פעם עצר לנשום ולהירגע. תיאור המעמד היה מצמרר ומעורר השתאות והזדהות.

גם אחרי הטקס המשכתי ללמוד על חג הסיגד. שמעתי מפיה של גברת הדס, מגשרת בביה"ס, כי יש מימד נוסף באשר לחג. הקייסים היו מטיפים ליהודים לבל יתבוללו, ומסבירים להם שעליהם לדבוק בדתם, לשמור את המצוות ולייחל ליום בו יעלו לירושלים, כי יום זה בוא יבוא. בבוקרו של יום זה המשתתפים היו מתרחצים, מטהרים בנחל שליד הכפר בו נערך החג, ולובשים בגדים לבנים.

ראוי לציין כי שיתוף הפעולה והעזרה ההדדית בין אנשי הצוות בביה"ס חיממו מאד את ליבי. כל אחד שאף להירתם ולתרום להצלחת הטקס, וכך היה גם בשאר הטקסים. מנהל בית החינוך מר אלירן נחום, לא קפא לרגע על שמריו, הוא צילם, ברך, פרגן ועזר. לאחר מכן עטה עליו את תלבושת הקייס וממש נכנס לדמות. הוא גם עזר לאימהות לחלק את המטעמים הנהדרים.

האימהות והילדים חוו תחושה של התרוממות רוח שהפיחה בהם מרץ וחדווה.