הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
לתרומה לחץ כאן

וכך מספרים המתנדבים בטבריה

מאת: ריקה שפרינצק

שיח מתנדבים מסוג זה שהתקיים כאן בטבריה, קיים בוודאי בלא מעט קבוצות מתנדבים של "ידיד לחינוך", אבל היה כאן משהו רענן של קבוצת מתנדבים חדשה יחסית (שנה שנייה ב"ידיד לחינוך" וכבר מונה 26 מתנדבים), שעושה ואוהבת לשתף במה שהיא, באהבה.

נכנסתי למרכז המורים בטבריה באמצע דבריה של אתי אביטן, שסיפרה על תיאטרון הקרטון שהיא עושה לילדים. אתי אוספת קרטונים שנזרקו ב"יד שרה", שגם שם היא מתנדבת, ומכינה מהם תפאורה ואביזרים לתיאטרון הבנוי על ספור. בכל פעם היא מביאה ספור אחר, מציגה את הספור לילדים ועושה ממנו הצגה בשיתוף הילדים.

וכך סיפרו מתנדבים נוספים, כל אחד בתורו, על עשייתם:

נרתמים לפרויקטים בית ספריים בעקבות מקצועם או עיסוקם

ברוריה אלגרבלי מתנדבת זו השנה השנייה ב"ידיד לחינוך". ברוריה כותבת שירים וסיפורים לילדים, וכשהיא מגיעה לשערי ביה"ס, הילדים רצים לקראתה לא פעם וקוראים: "ברוריה, אתמול קראו לנו בכתה שיר שכתבת".
בבתי הספר בטבריה קיים פרוייקט של "מרכז הורדוס" בשם: "לכל ילד יש שיר משלו". הילדים כותבים שירים בהנחיה ובסוף השנה מוציאים ספר. כאשת ספרות, ברוריה גויסה להוביל את הפרוייקט בביה"ס "איילים". היא משוחחת עם הילדים על מהי שירה, ומלמדת אותם איך לכתוב. מתחילת השנה, היא אומרת, יש בידה כבר 16 שירים של 16 ילדים.

אלי חיון ביקש במיוחד לעבוד עם ילדים מאתגרים. הוא מלמד אותם עברית, תנך וכל מה שצריך. אלי גם אוהב לצייר. "בגלל זה", הוא אומר, "השנה ביקשתי לקבל קבוצה ולעבוד איתה בציור". אלי הוא שוטר קהילתי לשעבר ומורה בהכשרתו. את כישוריו מתקופה זו, הוא ביטא למשל, ביום קהילה ומשטרה שנערך בביה"ס שלו ושמשתתפים בו כל כוחות הבטחון. אלי הפעיל שם קבוצות ילדים. "הלבשנו את הילדים במדים, ואני נתתי להם משימות, כמו למשל, דיון בשאלה איזה עוד כוחות בטחון מלבדם צריך לשתף במשימה שקבלו".

 

מחזקות את הבטחון העצמי של הילדים

לוסי מזרחי היא המתנדבת הראשונה בקבוצת "ידיד לחינוך", שהקימה רחל דקל, הרכזת היישובית בטבריה מטעם "ידיד לחינוך". היא עובדת במתמטיקה עם ילדים מכתות ד' – ה' שהמורה מוציאה אליה. הכי מרגש אותה לראות תלמיד שיושב במהלך המפגש מאד שקט, וכשהוא נשאל, הוא עונה בחוסר בטחון, אבל ככל שהשיעור נמשך, אפשר לראות כיצד בטחונו מתגבר והוא מתחיל לדבר בקול רם ובביטחון. "זה מה שהקבוצה עושה לילד", אומרת לוסי, וזה מקסים בעיניה.

לשרה עדי חשובה ההגדרה המדויקת של תפקיד המתנדב. "התפקיד שלי הוא מאד מוגדר", היא אומרת. "אני לוקחת קבוצות תלמידים שאובחנו בקריאה. הם מסיימים איתי את תהליך הקריאה עצמו וכמובן גם הבנת הנקרא. בקבוצות הקטנות הילד מרגיש שרואים אותו ומתיחסים אליו. מסופקות לו חוויות הצלחה וזה מרים אותו".

 

אופה עם הילדים באופן קבוע

ג'ולי ניקסון הולכת לכוון אחר, היא מתנדבת בגן "עופרים" ומעבירה שם שיעורי אפייה לילדים. "אנחנו אופים יחד בדרך כלל עוגיות, כדי שלכל ילד יהיה מוצר מוגמר. יחד עוברים על החומרים ועל הכמויות, ואופים מתוקים ומלוחים. אם יש חג, האפיה היא בהתאם. בראש השנה אפינו עוגיות עם דבש ותמרים, השבוע, למשל, הכננו ספינג'ים לקראת חנוכה. ג'ולי אומרת שיש כאן גם תרגול של מוטוריקה: הילדים לשים, מגלגלים ועוד. היא מתכוונת גם להוציא ספר מתכונים בשם: "מתכונים של סבתא ג'ולי".

משמשת כסוג של מנטורית למורות הצעירות

רונית סבג, מורה לשעבר, מצביעה על משהו אחר ומעניין בעבודת ההתנדבות שלה. היא מספרת שמורות ניגשות אליה ואומרות: "רונית, את מכירה המון סיפורים, תמליצי לנו מה כדאי להביא לתלמידים". "שמחתי ", היא אומרת. "במהלך עבודתי הרי צברתי המון ניסיון, יש לי הרבה דפי עבודה שהכנתי, ועם פרישתי שאלתי את עצמי, מה אני עושה עם כל אלה. עכשיו אני ממש מרגישה שליחות. לקחתי את המיילים של המורות, ואני שולחת להן חומרים לטובת הילדים. יש לי קלסר ודפי עבודה שאני מגיעה איתם לביה"ס עבור מורות שרוצות בכך: תפזורות, תשבצים ומשחקי לשון. מורות משלבות את כל זה בין החומרים שהן מעבירות".

 

מספרות על הנהלה מחבקת שמגבירה מוטיבציה

על יחס מחבק ומעודד מביה"ס מספרת זהבה זריאן. "ביה"ס "נועם" בו אני מתנדבת, כשמו כן הוא, נעים מאד. הפכתי להיות חלק אינטגרלי מהצוות. עברתי תקופה מאד קשה בחיי האישיים. תוך שנה איבדתי אבא ואח, נעדרתי כחודשיים וקבלתי טלפון ועידוד ממנהלת ביה"ס. כשחזרתי, באו אלי כל הילדים, ופתאום אני רואה מול עיני בריסטול גדול עם המון משפטי פרגון ואהבה. אמרתי לעצמי: אם כך, סימן שההתנדבות שלי מאד משמעותית. אני משתפת את המנהלת בחוויותי והיא גם מתייעצת איתי. זה נותן לי כוח ואור בקצה המנהרה.

גם ורדה ינקו מתנדבת בביה"ס "נועם", וגם היא מדגישה שקיים פרגון גדול מאד, כדבריה, מצד המנהלת. "זה נותן תחושה טובה".

 

מרגישה כמו סבתא של הילדים בכתה ומבקשת מהמורה לשתפה יותר

אסתי אברמוב מתנדבת בכתה א'. בתחילת השיעור היא יושבת בכתה, מסתכלת ומתבוננת בילדים. כך היא רואה אותם טוב יותר. אחר כך היא לוקחת אך ורק את אלה הזקוקים להשלמה. כשהיא חוזרת לכתה, קופצים האחרים: "עכשיו תורנו ללכת איתך". אסתי מנדבת עצה ואומרת, שאם מרגישים שהמורה בכתה לא משתפת אותנו, המתנדבים, במידה מספקת, צריך לנהוג כמוה. "הלכתי למורה, דיברתי איתה ואמרתי: "תשתפי אותי יותר".
"נכדי", היא ממשיכה, "לא גרים בטבריה, אז אני מרגישה שהילדים האלה הם כמו הנכדים שלי. יש לי אליהם ממש רגש של סבתא".

 

רחל דקל, רכזת "ידיד לחינוך" בטבריה, מספרת, שאת רוב המתנדבים גייסה מהיכרות אישית. יש בהם הרבה אנשי חינוך לשעבר. " חמישה מתנדבים מגיעים לגני ילדים בעיר כפיילוט, שאת תוצאותיו יבחנו בסוף שנת הלימודים", היא אומרת.

רחל רוצה מאד לגייס מתנדבים נוספים, למרות "שזה לא כל כך פשוט", ואני אמרתי שלאור העובדה שהקבוצה הוקמה לפני קצת יותר משנה, מספר המתנדבים ואיכותם בהחלט מרשים.