הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

"הפגישה הלא נראית"

"הפגישה הלא נראית"

מפגש שיח בחשיכה של מתנדבי "ידיד לחינוך" במודיעין עם נציגים מעמותת פעול"ה [פותחים עיניים ולב לצרכי העיוורים]

 אנו, המתנדבים במערכת החינוך, מודעים לנושא המרכז השנתי של משרד   החינוך -   "האחר – הוא אני".  בעקבות כך, וכדי לחוות, לדעת, להכיל ולחוש את מלוא המשמעות של הנושא מזוויתו של אדם הלוקה בראייתו או עוור לחלוטין, הזמינה רעיה יעקב – רכזת מכבים-רעות-מודיעין  את האורחים - מעמותת פעול"ה בניהולו של אלי שרוני. המפגש התקיים במועדן המפג"ש במודיעין בפעם הראשונה כסוג של נסיון. אחת המטרות של הערב הייתה לסלול לעמותת פעול"ה את הדרך להקים פרויקט אשר בו ניתן יהיה לשתף את החברה הרואה  עם העיוורים ולחפש פתרונות עיסוק משותפים.

בתוכנית הערב- ארוחה משותפת  בתנאים דומים לאלו של האורחים כלומר, ב ח ו ש ך.

בתחילת הערב האווירה הייתה של התרגשות, סימני שאלה, חשש קל וסקרנות.

ערכנו שולחן מלא בכל טוב ממיטב המאכלים הביתיים אשר אותם הכינו המתנדבים.  השולחנות הוצבו בצורת ריבוע המקיף את כל האולם. מייד לאחר שרעיה ואלי פתחו בדברים, ניתנה הנחיה למשתתפים לצאת מהאולם. כיבינו את כל האורות והיה חושך כמעט מוחלט. כל אחד מאיתנו הניח יד על כתף החבר שלפניו וכך, בשורה עורפית, בשקט מוחלט, (אולי מחשש), נכנסנו אל האולם והתיישבנו אחד אחרי השני. מייד כשהתיישבנו, חשנו רווחה והביטחון חזר אלינו. רעיה, מרכזת ידיד לחינוך ברכה והודתה במיוחד לאורחים מעמותת פעול"ה שבאו לתרום לנו ידע ולשתפנו בחוויותיהם ובדרכי התנהלות והתמודדותם בשגרה שלהם.

מבין קולות המבוכה שנשמעו בחלל  לקול צחקוקים בקרב האנשים, נשמעו כל מיני קריאות : "אפשר לאכול עכשיו כמה שרוצים כי אף אחד לא רואה", או - "איך אתם יודעים כמה מים למזוג בכוס"?  תשובות כמו :"אני שמה אצבע בכוס"  וקריאות: "ומה אם המים רותחים, גם תשימי אצבע?"  

 אליהו, עיוור מקיבוץ קרית ענבים הנעזר בכלב נחייה בשם טומי הסביר: "היום יש מכשיר קטן ששמים על דופן הכוס מלמעלה, המכשיר מצפצף כאשר המים מגיעים לגובה מסוים ובטוח, וכך אפשר גם להרים ולא לשפוך". בנוסף, הוצג מכשיר המאפשר לזהות צבעים, את צבע הבגד או את צבע הפלפל או הכרוב בזמן הבנת הסלט.

כל מתנדב מ"ידיד לחינוך" שיתף אותנו בסיפור אישי. היו שסיפרו על חוויות עם בן משפחה עיוור או לוקה ראייה.  אריה דגן, למשל, סיפר על חוויות מאחיו שחלה והתעוור ועל התמודדותו עם המצב.

 ארנון רוזנבלום משתף: "לכשעצמי, הייתה  לי התנגדות פנימית להשתתף בערב זה. מתוך חשש של אי הודאות בכניסה אל המתרחש בחייהם ובעולמם של העיוורים ועל כן אמרתי לרעיה שלא אבוא למפגש. להפתעתי, רעיה לא קיבלה את הדחייה והוסיפה  שגם לה יש חששות כאלה ובכל זאת הייתה רוצה לראות אותי. רעיה העלתה נימוק נוסף וענייני ואמרה שההתנסות תקנה לי נקודת הסתכלות אחרת בפגישות שלי עם התלמידים בעת השיעורים שאני מעביר ואכן כך היה.

ארנון מספר כיצד חווה את את חויית חוסר האונים של העוורים. ואיך שמע על צורות שונות של התמודדות עם דוגמאות מהחיים, כמו למשל : "כיצד ניתן לחייג מטלפון חכם ללא חוגה ועוד.

 "אין ספק שכאשר אפגש עם תלמידי ותתעורר השאלה [שעולה בכול קבוצה ] כיצד להתייחס לאחר ולשונה, תהייה לי בהחלט היכולת לענות לקטנים הללו ולהמחיש זאת להם מנקודת מבט  אמיתית של התנסות אישית".

 חנוך מרקוביץ מספר: "התרגשתי מאד. דרך הסבריהם של העיוורים  ניתן היה לחשוב כאילו הם לא רואים קושי בבעייה שלהם כפי שאני הייתי מדמה לעצמי. מדהים לשמוע אותם ואת כל הסיפורים האישיים שלהם, אבל אם הדבר ייגמר בפגישה הזו – כאילו כמעט לא עשינו דבר."

אטל כספי : "מהבוקר, מחשבותיי סובבות סביב החוויה המרגשת והמיוחדת שחווינו אמש ב"פגישה הבלתי נראית".  ברצוני לברך את רעיה ואת אלי שרוני וצוותו על  היוזמה הברוכה בתכנון ובארגון ערב שכזה ".

מרגלית ממבשרת ציון, עיוורת, הוסיפה את החיזוקים לשיחה באומרה שניתן לבצע כל דבר למרות העיוורון, מרגלית רוכבת מזה עשרים שנים על אופני טנדם, מלמדת בבית ספר ואמא במשרה מלאה.

השתתפו עוד שני לקויי ראייה מהעיר מודיעין וממכבים רעות,  אשר סיפרו על ההתמודדות שלהם ועל היכולות של כל אחד להמשיך בדרך שלו.

השיחות האישיות לוו בצילום של אהרון אלחייני, מתנדב שלנו שתיעד בווידיאו בחושך את פני הדוברים והקליט את קולם.

לאחר שהייה של כשעתיים בחשיכה, חשנו מעין מצוקה בעיניינו כשנדלקו נורות החשמל והחדר הואר...

שותפים לכתבה – שרה זכרמן – "ידיד לחינוך", רעיה יעקב  ואלי  שרוני, ז' באדר ב - תשע"ד-9 במרץ 2014

מימין לשמאל: שרה זיכרמן , אלי שרוני – מנהיג עמותת  פעול״ה  ורעיה יעקב
מסביב לשולחן