הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

"הספרות היא אמנות ולא כלי עזר דידקטי"

מרכז ימימה - מפגש על טהרת ספרות הילדים של ספרנים מתנדבים ב"ידיד לחינוך"

ספריית הילדים במרכז ימימה שבבית ברל, משמשת בעיקר את הסטודנטים לספרות שבמכללה ואת החוקרים המתעניינים בספרות זו, במשחקי ילדים, ובשפה על מישלביה השונים בספרות הילדים.

לכן, הספרנים המתנדבים של "ידיד לחינוך", שהתאספו במקום בבוקרו של יום מקסים באמצע פברואר, קבלו שם את מיטב הרעיונות הכרוכים בעבודת הספרנות שלהם בספריות בתי הספר בהם הם מתנדבים, החל מהצגת ספרי ילדים מיוחדים שלא תמיד אנחנו שומעים עליהם, כי אינם מוצגים על דוכני רבי המכר בחנויות, דרך תיאוריות מדוע חשוב לקרוא לילדים ללא שום מטלות מעיקות וכלה ברעיונות כיצד ניתן לארגן את הספרים בספריה.

הספרנים המתנדבים התוודעו לספרים כמו: "התגלית של הוגו קברה" ו"מעשה פלאים" של בריין סלזניק, שהם מאד מיוחדים ומשובצים באיורים המהווים סיפור בפני עצמו, "הגן של אונו" שיש בו מתמטיקה, או "אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה" של יונתן גפן.

ספריית מרכז ימימה מסודרת לפי סופרים, כך שאפשר לראות מה עשו עם הספר המקורי – עיבודים, קיצורים, איורים שונים לאותו הספר ועוד. "תמיד יש דרישה לסדר תצוגות לפי נושאים (חגים, ארועים, נושא שנתי)", מספרת שני לירז פדרמן (בתמונה מימין), דוקטורנטית, מנחה ומדריכה במרכז ימימה, "אצלנו זה לא כך. התצוגה היחידה שלנו היא המלצת הצוות  - פשוט כי את הספרים האלה אנחנו אוהבים".

זוהי גישה מעניינת ושונה מהמקובל בספריות ילדים. ב"ימימה" טוענים, כי אם נסדר על פי גילאים, זה לא תמיד יתאים. יש ספרים שמתאימים גם לקטנים וגם לגדולים, ויש קטנים שהם בוגרים.

"אם נסדר על פי נושאים", אומרת שני, "זה ישקף אג'נדות". כך למשל, יש בספרייה כעשרה ספרי גוליבר בכל מיני עיבודים, וכך ראינו גם ספרי כיפה אדומה ועוד הרבה ספרים המסודרים בצורה כזו. "הרצון הוא שתהיה בחירה מושכלת".

שמחנו לשמוע שניתן תמיד לבקר בספריה ללא הודעה מראש, בימים ובשעות שבהם היא פתוחה.

המתנדבים שמעו את הרצאתה של דר' חני ליבנת (בתמונה משמאל) שתיארה את מצב הקריאה היום ודיברה על תפקידנו אנו בנושא.

נכון, אומרת ליבנת, שהיום התחרות עם אמצעי התקשורת האלקטרוניים היא גדולה, אבל צריך לשנות תודעה. הנתונים מראים שילדים צעירים מאד אוהבים שמקריאים להם, אולם, מכתה ב' ומעלה כשמפסיקים להקריא להם, הם כמעט לא קוראים יותר.

בין שאר הקשיים בהקניית האהבה לקריאה מונה דר' ליבנת את העובדה, שמשתמשים בספרות ככלי עזר להוראה. עובדים על נושא מסוים, נותנים לילדים מטלות דידקטיות וזה מכביד ומוציא את החשק לקרוא. שוכחים שספרות היא אמנות ולא חומר עזר להוראה.

לאחרונה מתחיל להתהוות שנוי בגישה זו, התהליך איטי אך חשוב. יש בתי ספר בהם מונהגות 20 דקות של קריאת בוקר- קריאה לשמה, גם מצעד הספרים הוא מיזם חשוב, הכל במטרה לגרום לילדים לאהוב ספרות.

מצעד הספרים ותכניות הלימודים היום מתואמים. "קריאת ספרות יפה בבתי הספר נועדה בעיקר להקנות חוויה והתנסות אסתטיות".

החוויה והעניין שבהתכנסות שאירגנה יפה דואק, אחראית מיזם הספריות ב"ידיד לחינוך" יחד עם האחראים בספריית מרכז ימימה היו מאלפים.