הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

המתנדבים בעכו - טיול ידידותי לתל-אביבים של "ידיד לחינוך"

מאת: דינה דנון - דאבוש

אני מתנדבת חדשה יחסית ב"ידיד לחינוך". כשקיבלתי ממזל שטורפר הרכזת בתל-אביב, הודעה על הטיול לעכו, החלטתי שזו הזדמנות מצויינת לפגוש את ה"ידידים" התל-אביבים ולהכירם, מה עוד שעכו, שהוכרזה בשנת 2001 ע"י אונסקו כאתר מורשת עולמית, היא עיר אהובה עלי מאד בשל אופיה הססגוני, המשלב הווה ועבר, מזרח וים ומשופעת באוצרות הסטוריים גלויים וחבויים.

כבר עם התחלת הנסיעה הבנתי שהתברכנו במדריך מעולה, יונה בן ארי, בעל קול נעים ומינון נכון ומרתק בהסבריו. בארוחת הבוקר בבת שלמה, התפתחו שיחות והכרויות. ה"ידידים" הם אכן ידידותיים ואנשים נעימים להתרועע.

בית הכנסת הטוניסאי-סיפורו של עם ישראל לדורותיו

בית הכנסת הטוניסאי "אור תורה", היה הנקודה הראשונה והחשובה אליה הגענו.

בנייתו החלה עם הקמת המדינה, ותחילת עבודות הפסיפס בהשפעת בתי כנסת עתיקים בא"י, החלו בשנות החמישים המוקדמות.

הוגה הרעיון והמפקח על כל עבודות הפסיפס הוא ציון בעדש- שעלה מטוניס, צאצא ליהודים מלוב, שקיבל את פנינו בחמימות ובאהבה.

הבניין, בעל ארבע הקומות הוא יחיד מסוגו בעולם, מצופה הן מבחוץ והן מבפנים ביצירות המורכבות ממאות מיליוני אבני פסיפס טבעיות וצבעוניות, כולן מארץ ישראל, המתארות את סיפורו של עמנו מימי התנ"ך עד ימינו אנו ממש.

כל המוטיבים בבית הכנסת משופעים בציונות ובאהבת ישראל וניבטים מכל עבר: מהיצירות עצמן, מ-140 הויטראז'ים, משבעה ארונות הקודש שדלתותיהם עשויות כסף, מהסמלים. מהכל. קשה לקלוט את כל השפע בביקור אחד או שניים. עוד נחזור.

כיבוש ידידותי בעכו - טביעות אצבעות של כובשים רבים

תמיד ידעו היסטוריונים וארכיאולוגים כי יש אוצר בלום בעכו העתיקה. עכו העתיקה הייתה מיושבת עד מלחמת השחרור באוכלוסייה ערבית. אוכלוסייה זו בנתה את בתיה ורחובותיה על גבי שרידי עיר קדומה.

מבנים ציבוריים, כגון: המצודה השילטונית העות'מנית, שהפכה להיות בית כלא בתקופה הבריטית, חומות העיר, מבני השוק ועוד אחרים, בלו במשך השנים ואיבדו מזוהרם, בשל תחזוקה לקויה.

רק לאחר קום המדינה, נתאפשר לפשפש בין דפי ההיסטוריה ולגבש תוכנית לחפירה מסודרת לגילויי עברה של העיר.

הסתובבנו בין מבני האולמות הגדולים העתיקים וראינו מול עינינו את מה שבנו הצלבנים ההוספיטלרים.

הכניסה לאולמות האבירים מלאי ההוד ובעלי העוצמה בגודלם ובמבנה שלהם, היתה חווייתית והעידה כאלף עדים על חשיבותה של עכו באותה עת.

עכו היוותה תחנה בדרכם של אלפי הצליינים שבאו לארץ לפקוד את כנסיית הקבר בירושלים, שמרבית המסורות הנוצריות רואות בה כאתר קבורתו של ישו. בעכו קיבלו העולים לרגל בדרכם לירושלים שרותי  לינה, ארוחות וטיפול בריאותי.

באתר זה ראינו מעל לראשינו את החור שניסתם בבטון על ידי הבריטים, חור שדרכו ניסו אסירי המחתרות לברוח ביושבם בכלא.

דבר זה מצביע על כך שכל האולמות בהם עברנו, היו מלאים בשפוכת של עפר ואבנים.

כדי לחשוף את האולמות הללו, הוצאו אלפי טונות של עפר ואיפשרו לנו המטיילים להכיר את הפרק ההיסטורי הזה של הצלבנים הלכה למעשה, כולל המבנה המעניין של השרותים הציבוריים המכונים "לטרינה", מנהרת הביוב של העיר אשר הפכה למנהרת מילוט, המנהרה היותר גדולה ששימשה לבריחה אל חוף הים בעת מלחמה – המכונה "מנהרת הטמפלרים" ועוד.

ראינו את אחד החאנים הנקרא "חאן אל עומדאן" – חאן העמודים, אשר בחלקו הצפוני נמצא מגדל השעון הגבוה שנבנה על ידי הסולטן העות'מאני האחרון עבדול חמיד השני.

את ארוחת הצהריים אכלנו בקיבוץ בית העמק אשר נמצא בגליל העליון המערבי. הארוחה היתה מפתיעה באיכותה הטובה וכשאנחנו שבעים ומרוצים חזרנו לעכו לבקר במוזיאון אוצרות בחומה.

במוזיאון אוסף כלים, רהיטים ועוד כל מיני חפצים מתקופת המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שזרק אותנו אחורה בזמן.

המוזיאון מביא את המבקר לנוסטלגיה של זיכרונות ילדות, זיכרונות מבית סבא וסבתא ומבית ההורים.

במוזיאון מוצגות גם סדנאות וכלי מלאכה שונים של החייט, הנגר הסנדלר, הכובען ועוד.

גילינו הרבה דברים חדשים בעכו, וחשנו במאמצים הרבים והקצאת המשאבים של הרשות לפיתוח עכו, אך יש עוד עבודה רבה לגילוי מכמנים נוספים בעיר. עכו בדרך הנכונה.

הידידות והטיול לא תמו, הם רק מתחילים

בדרך חזרה לתל-אביב סיפרנו סיפורים, ניהלנו שיחות ערות ונוצרו "ידידויות" חדשות.

מזל הטיבה לבטא את רחשי לבנו וכתבה ליונה בן ארי: "ברצוני להודות לך בשמי ובשם קבוצת המתנדבים מתל אביב אשר יצאו איתך ליום טיול בעכו. היה לנו יום מהנה, מחכים, יום בו נחשפנו למקומות חדשים והחכמנו בזכות הסבריך.תכנון הטיול והעמידה בלוחות הזמנים ראויים לציון",

לאמיתו של דבר, הטיול היה באווירה קסומה, נינוחה ומקצועית לא מעט בזכותה של מזל עצמה שעושה הכל בשקט ובצינעה, בזכותו של יובל החובש שהשרה תחושת בטחון ובטיחות והיה ער לכל צורך לסייע, ובזכות הנהג המיומן שהחזיר אותנו בביטחה לתל-אביב.

הטיול השיג את כל מטרותיו: הנאה והכרת תודה למתנדבים, קירוב לבבות והכרויות בין המתנדבים עצמם.

לי אישית היה העונג להכיר יותר לעומק את מזל ורבים מהתל-אביבים היפים, התורמים מזמנם למטרה כה חשובה. מקווה שיוזמות מסוג זה תמשכנה, כי הן עושות טוב. בצפיה לטיול הבא.