הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

המורה למוזיקה רוותה נחת וכולנו התמוגגנו - סיום שנה בביה"ס "אלון" בגבעתיים

מאת: שושנה רשף

השולחן ערוך בטוב טעם. המתנות עם הקדשה לכל מתנדב, אף הם מעוצבות ומחכות. החידוש הוא בצלחת עגולה ועמוסה בדובדבנים. כאן אני כבר לא נשארת אדישה.

רונית, רכזת המתנדבים מטעם ביה"ס, ממשיכה במסורת קירוב הלבבות בין המתנדבים, המורים, והילדים. היא מספרת על השנה שהייתה עמוסה במשימות. המורות בזו אחר זו מרחיבות על התרומה והרווח שהן רואות ומרגישות מנוכחות המתנדבים בביה"ס.

אביא כאן כמה מהציטוטים על מנת להמחיש את האווירה המשותפת.

כך, למשל, המורה יעל כפיר: "עבורי העובדה שהילדים מחכים למתנדב, בזה בלבד יש מן החוויה".

יפית, מורה למתמטיקה: "לגבי עמוס (המתנדב) הילדים רואים בו חלק מן המערכת, מה גם שהוא "עבד" עם שתי כיתות במקביל. לעתים שאלו : 'מה זה, עמוס לא הגיע היום?'" בזכותו, היא אומרת, היה תענוג לראות לאיזה הישגים הילדים הגיעו.

נורית (כיתות ז' ח'): "הילדים מחכים לו, לאהרון המתנדב. הוא מקדים כל ילד בזמן שניקבע לו, והם לא מוותרים, והמורה מקבלת משוב שוטף".

וכן הלאה והלאה, וגם דברי שבח ותחושת סיפוק ששמענו מהמתנדבים עצמם.

 ואני, שרואה את עצמי אורחת, למרות שאני מוזמנת לכל אירוע (בזכות בעלי שמתנדב שם?) רואה את הדברים מן הצד ובאמת באופן אובייקטיבי, מוכרחה לציין שמדובר בחבורה שצועדת יחד כחמש עשרה שנה. ממש משפחה, שיכולה לשמש מודל לבתי ספר אחרים.

ואם לא די בזה, שני ילדים מכיתה ד' הביעו תודה בשם הילדים ושרו סולו "אני גיטרה",וילד מכיתה ה' פרט על גיטרה יצירה של וילה לובוס. דורית, המורה למוזיקה רוותה נחת וכולנו התמוגגנו.