הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

הילד הזה

מאת: רעיה סול

בשנה שעברה הצטרפתי ללימאור בכתה ב'.

די מהר משך את תשומת לבי הילד עוז (שם בדוי), ילד עם פנים כועסות, מתקוטט לא פעם עם ילדים, יושב באי שקט ומרבה לכעוס ולרגוז על כל דבר.

השתדלתי להתקרב אליו ובאחת השיחות הוא אמר שאין בו שום דבר טוב. לא הכרתי אותו מספיק ובכל זאת ציינתי כמה דברים לזכותו.

בהמשך יצאנו יחד לעבוד במבואה או בספרייה על החומר הנלמד, ותוך כדי לימוד החומר גם שוחחנו. שאלתי אותו, אם הוא מכיר את שירה של לאה גולדברג "הילד הרע שבי": "...זה לא אני, זה הילד הרע שבי". עוז אמר שהוא מכיר ודברנו מעט על השיר. בבית חיפשתי את השיר בגוגל, הדפסתי אותו יחד עם האיורים שהיו שם, ניילנתי והבאתי לו. קראנו יחד את השיר ונתתי לו את הדף. עוז שאל: "זה בשבילי? את נותנת לי אותו?", בשמחה הראה את השיר למורה ובבית לאמא.

עם הזמן ראיתי שהוא פחות כועס, יותר משתתף בשעורים וכמובן שמחתי מאד.

במסיבת סוף השנה חבקתי אותו חזק, פגשתי את הוריו והם ציינו שאכן חל שינוי לטובה.

תם החופש, חזרתי לבית הספר, שוב עם המורה לימאור ושוב לכתה ב'.

לפני ימים אחדים, בהפסקת עשר, נכנס לכתה עוז שהיום הוא בכתה ג' ובידו שקית. לימור בקשה מהילדים שקט. עוז התייצב מול הכיתה זקוף ובוטח, הוציא מהשקית שופר, שופר אמיתי שאבא קנה לו, והדגים לפניהם תקיעת שופר חזקה וממושכת. הילדים הריעו לו ובקשו לנסות אף הם. עוז אמר להם בסמכותיות רבה, שבהפסקה יעמוד בחוץ עם השופר וייתן לכל ילד שירצה לנסות.

ואני חשבתי לעצמי: הנה נעלם ונמוג לו הילד הרע שבו.

הילד הרע

מילים: לאה גולדברג

הייתי אתמול בבית הדודה,
אמרתי "שלום" ואמרתי "תודה",
אמרתי "סליחה" ו "בבקשה",
שאלתי תמיד: "זה מותר? את מרשה?"
ואינני יודע, כיצד זה קרה -
לפתע נכנס בי הילד הרע
ואמרתי: "את טיפשה!"

ואימא הסמיקה מאד ואמרה:
"
גד, תתבייש! זה איום ונורא!"
ואבא אמר: "באמת זה לא צחוק!
תלמיד כיתה אל"ף נוהג כתינוק!"
איך אסביר להם שזה לא אני?
זה הילד הרע, שניכנס לי בפנים -
תמיד הוא ניכנס בי בלי שום אזהרה,
הילד הרע.

שיחקתי אתמול בחצר עם יוכבד
נתתי לה אוטו שלי ורכבת,
נתתי לה לזכות בגולה
הכי אדומה והכי גדולה!

ואינני יודע, איך זה קרה -
לפתע ניכנס בי הילד הרע,
דחפתי אותה והיא נפלה.

 

ואמא שלה כעסה ואמרה:
"
פרא-אדם! איום ונורא!"
וסבתא שלה יצאה ואמרה:
"
אל תיבכי, את יודעת, שגד ילד רע!"
אז אמרתי לה: "חמורה!"
באמת, זה איום: הם אינם מבינים -
זה הילד הרע שניכנס לי בפנים,
תמיד הוא ניכנס בי בלי כל אזהרה,
הילד הרע!

"
לך מפה!" אני מבקש אותו,
כי אני רוצה לגרש אותו.
אבל הוא ניטפל וניטפל!
כבר ניסיתי הכל, אבל אין לי ברירה.
מה לעשות בו, בילד הרע?
או אולי - כשקצת אגדל -
יעזוב אותי וחסל