הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

הזיכרונות שהרגיעו

זהו מכתבה של שושנה מרום שריכזה את קבוצת מתנדבים בעפולה ופרשה לפני כשנה וחצי. הדברים הגיעו לידינו אחרי הפגישה הראשונה של "בית הלורדים" – רכזות הישובים שפרשו.

מאת: שושנה מרום

הבוקר של 01.09.2015 החל כיום רגיל. שנת הלימודים החלה והשנה אני אמורה לעבוד עם תלמידים עולים.

לקראת הצהריים הבנתי שבגופי מתפתח אי שקט. הס, אין צלצולי טלפון.  דממה, פסקו ציוצי ההודעות הנכנסות.  שקט, אין הקשות על המקלדת.
בערב כבר התהלכתי בבית כחיה הכלואה בכלוב. מה קרה?
האסימון ירד !!! האם אני בגמילה מפעילות יתר?

בחודש פברואר בקשתי לסיים את תפקידי כרכזת "ידיד לחינוך" בעיר. העברתי את השרביט בנאמנות ובהכרת הטוב לנוגה. אז למה אני לא במנוחה? הרי אני זו שחשבתי שנכון לי להיפרד מהתפקיד. האמת היא שלא חשבתי כמה זה יכאב. כאב פיזי ונפשי אמיתי. לא חשבתי שזה יהיה כמו בפרישה מהעבודה.

לקחתי את ידידו הטוב ביותר של האדם...הסלולרי! התישבתי בכורסא והקשתי על האייקון  "אנשי קשר". בכל אות שהקשתי, ראיתי את שמות המתנדבים והאותיות: י.ל  "ידיד לחינוך" מצורפות אליהם. הבזקי הארועים עלו כקטעי זכרונות.

התחלתי לחייך...
הראשונות שנזכרתי הן הנשים שלמדו בתהיל"ה (פרוייקט ארצי להשכלת מבוגרים בעשורים הראשונים של המדינה).  הן באו לשחק ב"פטנג" עם התלמידים בהפסקה. פירחה אליהו ז"ל, כל טיול היה עבורה ביקור ראשון באתר. אני זוכרת אותה יורדת בסולם לסליק בכפר גלעדי ועולה עם עיניים בוהקות מאושר, מניצחון. עיני מוצפות עכשיו בדמעות.

נזכרתי בדניאל צור, מהמתנדבות הראשונות, שאמרה לאחר יום העבודה הראשון: שושנה, הייתי בגן עדן. זו הרגשתה גם לאחר תשע שנות התנדבות.

את אסתר שטרית פגשתי בחוג כתיבה יוצרת ולפגישת הריאיון אספתי אותה ברכבי כי היא לא נוהגת וביתה רחוק מבית "דור לדור". כך החל הנוהל הקבוע. לכל פגישה ראשונה אספתי את המתנדב. למעשה אירחתי אותו ברכבי ובו נאמרו משפטי ההכרות הראשונים. כאשר הגענו למשרד, כבר היינו מיודדים והריאיון היה ידידותי. אסתר הייתה הראשונה שלקחה על עצמה עבודה עם ילדה בעלת צרכים מיוחדים ובהרבה אהבה ותשומת לב הצליחה להקנות לה את הקריאה.

את רחל בן צבי, אחות בריאות הצבור, פגשתי ברחוב והדלקתי אותה. מאז היא מדריכה בנושאי תזונה, הגיינה והתפתחות מינית. רחל הפגישה אותי עם הוגו. זו השיטה: "חבר מביא חבר".

הוגו, מורה לכימיה במולדתו, הציע לאפות לחם עם התלמידים. ובמשך מספר שנים בבי"ס "גוונים" בימי שישי ריח של חלות נאפות אופף את ביה"ס.

יפה בן דוד, מנהלת חשבונות, מבית שאן. שמעה על הפעילות במרפאות בית החולים. מגיעה באוטובוס כל שבוע. שעון שוויצרי שפועל כבר שש שנים.

וכך עברתי ממתנדב למתנדב וחשבתי על השמחה שראיתי בעיניו ושמעתי בספוריו. הכאב נרגע מעט באותו ערב, בזכות הזיכרונות. עברו חודשים אחדים עד שהבנתי שפעלתי נכון.

אני מודה לראשי העמותה שאפשרו לי לקחת חלק פעיל במפעל המאגד בתוכו נתינה וקבלה בין שלושה דורות בתוך הקהילה שלנו.