הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

האמת שמקופלת בקיפולי נייר - פורסם באפריל ועכשיו תגובת הילד

בחודש אפריל פרסמנו את מה שכתבה המתנדבת חדוה פרחיה מירושלים על עבודתה עם אחד הילדים באמצעות קיפולי נייר. עכשיו, בסוף שנת הלימודים שלחה לנו חדוה את מה שכתב לה הילד. היא מציינת שהילד הזה אינו מרחיב בכתיבה. הוא תמיד מאד ענייני. עוד היא מציינת שהוא גם קישט את תודתו. בדרך כלל, היא אומרת, אין לו סבלנות לקשט. הוא מצייר פס צבעוני ותו לא.

אנו מביאים כאן שוב את מה שכתבה חדוה בחודש אפריל ואחר כך את מה שכתב הילד.

 

מאת: חדוה פרחיה

קיפולי נייר, ועוד דף ועוד קיפולי נייר. לא, השיעור לא מעניין אותו, גם לא המורה...רק הנייר.

אף מורה לא מצליח להגיע אל הילד הזה.

הוא מנותק מסביבתו והצוות החינוכי אובד עצות. "תנסי את, אולי תצליחי..."

 

אני, מגיעה כמתנדבת  "ידיד לחינוך" וניגשת לילד.

"אתה רוצה קיפולי נייר?"

"בוא נתחיל לייצר דמויות ונכין הצגה, ונציג לכיתה את יציאת מצרים" (תוכנית הלימודים של כתה ג').

"לא רוצה!"

"למה? זה קיפולי נייר!"

"לא!"

אני מבינה שקיפולי נייר הם תירוץ ולא העניין המרכזי.

אני מדברת עם הילד החכם הזה.

"תראה", אני אומרת לו, "אפשר להתייחס אליך בשתי דרכים: אתה יכול לגרום לכך שיראו אותך וידעו כמה אתה טוב, או שתישאר מאחור....  במה אתה בוחר?"

מאז אותה שיחה הילד הזה נקרא ילד 100. בתהליך שכולל מפגש שבועי ביננו הוא מתחיל להקשיב, לוקח אחריות, מביא מחברות, מכין שיעורי בית ומשתתף בכיתה. השינוי בהתנהגותו חד וברור.

תשומת לב, הקשבה ואמפטיה והשיפור ניכר.

עוד יש עבודה עד שהילד הזה יפנים את כל השינוי בגישתו לבית הספר אבל אנחנו בדרך למעלה.

להלן מודפס תוכן המכתב:

לחדוה היקרה תודה שעזרת לי בשיעורי חשבון ועברית.

כיף לצאת איתך (מהכיתה), כי עזרת לי ללמוד יותר טוב.

הייתי יותר מרוכז והתקדמתי.

היה לך איכפת ממני והיית נעימה.

מקווה שתהיי גם בשנה הבאה.

מאבישלום.