הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך

דף מיומנו של ילד

ירושלים,

הטקסט הבא הוא קטע מיומן, המבוסס על ארועים  אמיתיים. כתב אותו ילד – אורי פסח, חניכו של מתנדב מ"ידיד לחינוך" בירושלים.

 

אורי, נער בכתה ז' מביה"ס תל"י בירושלים, כתב דברים בצורת סיפור, על רקע חוויותיו בבית הספר, כשהיה בכתה ד'. הילד שבסיפור קבל עצה מהיועצת לכתוב יומן, באמצעותו יוכל אולי להוציא חלק מכעסיו.

המתנדב המוזכר ביומן, לא ידע מהו הרקע של הילד ורצה פשוט לזרוק אותו מחוג השחמט אותו ניהל, אבל היועצת של הילד סיפרה למתנדב על הרקע של הילד ואמרה לו : "אם תזרוק את הילד, אתה רק מחזק שוב את התדמית השלילית שיש לו על עצמו". המתנדב לא יכול היה לעמוד מול הידע שקבל. הילד מצא את מקומו. הוא משתתף בתחרויות שחמט ואף זכה במקום ראשון בתחרות.

 

 

" תיקח יומן ותנסה להוציא את כל הכעסים שלך", אמרה לי דינה היועצת והלכה. נכנסתי לחדרי והתחלתי לכתוב.

יומני היקר!

השעה שבע וחצי בערב וזו הפעם הראשונה שלי שאני כותב ביומן. אין לי מושג מה אני צריך לכתוב, אז פשוט אספר על עצמי.

 שמי דני ואני תלמיד בכיתה ד'.  אני לא יודע אם זה חשוב לכתוב, אך אני ילד מאומץ ולומד בפנימיית "אורנים". אני לא ממש אוהב ללמוד בפנימייה וקצת עושה בעיות, זו הסיבה שדינה היועצת נתנה לי את היומן הזה ואמרה שאכתוב מה שמתחשק לי.

אתמול שברתי לחיים את האף, כי הוא פיזר לי נמלים עוקצות במיטה. שלשום דחפתי את שי, כי קרא לי "מאומץ מסריח". אם יש משהו שאני לא יכול לסבול, זה שקוראים לי מאומץ. אני לא יודע למה זה מפריע לי כל כך, אבל הדרך שבה הילדים אומרים את זה, גורמת לי להרגיש שונה. דינה אומרת שאני צריך להפסיק להתייחס לילדים ולמצוא תחביב שיעסיק אותי. שבוע שעבר ניסיתי לשחק פינג פונג. משה המדריך העיף אותי מהקבוצה, כי חבטתי עם המטקה בפרצוף של שלמה, כי קרא לי" מאומץ". בצהריים החלטתי לנסות את מזלי בכדורסל למרות שאני לא הכי גבוה. ערן המדריך העיף אותי כבר בסבוב הראשון, כי העפתי את הכדור לכיוון ראשו של מני ושברתי את המשקפיים וכל זאת כי קרא לי "מאומץ רוסי".

נמאס לי שקוראים לי כך. זו לא אשמתי שאני מאומץ, זה לא הופך אותי  לשונה. למה הילדים מתייחסים אלי כך? דינה אומרת שזה בגלל שאני עושה מזה עניין. אולי היא צודקת? אולי אני צריך לשנות את היחס שלי ולהפסיק לכעוס כל הזמן? מה אתה אומר יומן יקר?

כך סיימתי את העמוד הראשון  ביומן שדינה הביאה לי. האמת שזה קצת עזר ובאותו רגע החלטתי לנסות את מזלי בשחמט.

יומני היקר,  שעה תשע וחצי וחזרתי כרגע מחוג שחמט.  אתה בטח חושב שהמדריך הוציא אותי מהשיעור, אך תתפלא. זה לא קרה מכיוון  שאין כל כך על מה להוציא ילדים בשחמט. אז החלטתי לתת לזה הזדמנות.

כולם בקבוצה ישבו בשקט. כל אחד היה מרוכז במשחק שלו מול היריב, אף אחד לא התייחס אליי שנכנסתי.  הבנתי שזה מקום טוב להירגע בו. פנה אליי מאיר המדריך  ושאל, אם אני רוצה להצטרף למשחק מולו. שמחתי והתיישבתי לידו.  בהתחלה רציתי להעיף את החיילים,  כי לא הבנתי כלום מהמהלכים, אך מאיר עודד אותי  ובסבלנות רבה  הצליח לגרום לי ללמוד עוד על המשחק. לקראת סוף השיעור אפילו ניצחתי אותו. אחר כך הבנתי שהוא וויתר לי כדי לתת לי תחושת הצלחה. הלוואי ואהיה כמוהו יום אחד.

לילה טוב יומני היקר היום היה לי יום טוב.

כך הייתי כותב מידי יום ביומן והפכתי להיות אלוף הקבוצה בשחמט. כשילדים קראו לי "מאומץ" לא התייחסתי,  כי היה לי טוב עם עצמי. יומני היקר, חלפה שנה מאז  שדינה היועצת נתנה לי אותך. אני מרגיש שעברתי שינוי עם עצמי, התבגרתי מאוד והבנתי שאני זה שהפכתי את עצמי לשונה.  ברגע שהפסקתי להתייחס לעלבונות של הילדים, הם הפסיקו והתחילו לראות אותי כמו שאני באמת. היום יתקיים משחק אליפות הארץ בשחמט ותנחש מי בגמר? נדבר בקרוב..

 

שלך דני המאומץ הגאה