הזמנה להתנדב

הינך מוזמן/ת להצטרף למשפחת המתנדבים של ידיד לחינוך
להשארת פרטים לחץ כאן

הזמנה לתרום

הינך מוזמן/ת לתרום לעמותת ידיד לחינוך
JGiveעיגול לטובה

דבר אלי במנגינות

כתבה: רחל קירה

ערב ערב בעלי, שלמה קירה, ואני צועדים בעיר מגורינו, ראשון לציון. מסלול הצעידה עובר בקרבת בית הספר "מישור הנוף" בו שלמה מתנדב. בכל פעם כשאנחנו מגיעים לאזור בית הספר, ניגשים אלינו ילדים, פניהם מחייכות ועיניהם משדרות הערצה: "היי שלמה, מה שלומך?" הם מברכים אותו בחיבה ופונים לדרכם. סליחה, מה קורה פה? אני שואלת את עצמי ומחליטה ללכת לבית הספר כדי לראות את הקסם שהוא מפעיל על הילדים.

אני מגיעה לבית הספר בזמן הפסקת האוכל. כבר בעמדת השומר אני שומעת את צליליו המוכרים של הכינור. בקצה מסדרון הכניסה אני רואה את שלמה עומד ומנגן בכינור. אני נעמדת בצד ומתבוננת בו. לאט לאט מתקבצים ובאים ילדים, מביאים כסאות, מתיישבים ומקשיבים. "אני מאוד אוהבת מוזיקה", אומרת לי תלמידה מכיתה ג' שעומדת לצדי. "אני רוצה ללמוד לנגן בכינור", היא מוסיפה. בתום המנגינה הם מוחאים לו כפיים. רואים שהוא נרגש ומאוד מוחמא. הוא מספר להם על כל שיר, מי כתב אותו, מי שר אותו, באיזה נסיבות הוא נכתב, מה מספרות מילותיו וכדו'. אם השיר מוכר להם, הוא מעודד אותם להצטרף אליו בשירה. הוא אינו דורש מהם שקט מוחלט, לעיתים ילדים קמים והולכים ובמקומם מצטרפים אחרים. כשהצלצול נשמע, הם קמים, מודים לו על נגינתו היפה, שואלים אם ינגן גם בהפסקה הבאה ומתפזרים לכיתותיהם.

מה זה בשבילך נגינה בכינור? אני שואלת אותו והוא עונה: "הכינור מעלה בי זיכרונות מימי ילדותי. הוא מחבר אותי לבית בו גדלתי, לחוויות שחוויתי עם הורי ובנוסף הוא מחבר אותי למוזיקה עצמה שמאפשרת לי להרגיש את הצלילים והמנגינות בצורה העמוקה ביותר. בזכות הכינור אני זוכה לראות ילדים נהנים ואין טוב מזה".

ניגשת לשוחח עם ורד המנהלת. "שלמה פותח לנו את הבוקר בנגינתו", היא מספרת לי. "הנגינה שלו משרה על התלמידים והמורים אווירה נעימה ורגועה, המחממת את הלב ונותנת תחושה של שייכות, של בית". ההורים המלווים את ילדיהם לבית הספר מציינים שהנגינה קסומה ומעניקה הרגשה נפלאה. "יש לנו מספר מתנדבים מ"ידיד לחינוך", מוסיפה המנהלת. "המתנדבים הם אנשים ערכיים שדרכם אפשר להעביר לתלמידים מסרים כמו: כבוד והערכה, חשיבותה של המעורבות החברתית ועוד. המפגש בין המתנדבים לתלמידים מחזק את הקשר הבין דורי".

המנהלת גאה לספר לי ששלמה הוא חלק מבית הספר. "הוא ניגן לנו בטקס חנוכה, השתתף בערב פנימי, הוא מכין דגמי אוריגמי יחד עם ילדים ובנוסף מסייע לתלמידים במתמטיקה". אני נכנסת לחדר שבו ארבעה ילדים לומדים מתמטיקה. איך שלמה כמורה? אני שואלת אותם. "הוא מורה מעולה", מספרים לי הילדים. "מקשיב לנו, מכבד אותנו, נחמד ומנומס.

הוא מלמד אותנו גם דברים שמעבר לחשבון, למשל, בפעם שעברה הוא הסביר לנו את הפרוש של השמות שלנו".

יש משהו מיוחד במקצוע המתמטיקה? אני שואלת את שלמה. "לאו דווקא" הוא עונה. "כל דבר שאני יכול לתרום מבחינת ידע ערכי ולשלב בו גם ידע חינוכי נראה לי מתאים. אני מקווה שילדים אלו לכשיגדלו, ישתמשו בערכים אלה בחיי היום יום, ובכך נקטין את סף האלימות בחברה. תחושת הנתינה ללא תמורה מעניקה לי סיפוק אדיר. אני יודע שכשמדברים במנגינות, ילדים תמיד מקשיבים בהנאה". סיים שלמה את דבריו.

"שכנעת אותי" אני אומרת לשלמה וניגשת למנהלת כדי להציע את עצמי כמתנדבת בבית הספר "מישור הנוף".